אינטרנט, כנימות וצרפתים

הא הא, חשבתם שהבלוג מת?
צדקתם. מסריח כאן, יש ריח של מילים מרקיבות על מחשב מעופש. יש ריח של עקרונות שהחמיצו, של תרבות שהעלתה עובש - לעזאזל, זה מריח פה כמו שנות ה-80!
החלטתי לכתוב, פשוט כדי לכתוב.
אני לא עוצר בקידמה, אני צעד אחד לפניה. אני רותם את העגלה לפני השבלול ומתפלא שהעסק לא זז. אני נותן לשמנת לשמור על החתול ומתפלא שהוא מריח כמו חלב חמוץ.
איך אפשר לעמוד בפני כוחות אדירים מאיתנו - פייסבוק גונבים לנו לקוחות, טוויטר כותבים אפילו פחות מילים מאיתנו. אנחנו אנשים אנלוגים בעולם של כתוביות לחרשים בטלטקסט.
המזל הוא שיש דברים שלא משתנים. הצורך האנושי להעביר דברים מהפנים לחוץ - לקחת רגע של שיעמום וליצור ממנו שיר או סיפור או שפריץ רעיונות לבלוג. וכמובן מה שעוד לא משתנה זו תרצה אריאל (תבדל"א) אשתו של מאיר (זצ"ל הי"ד) ואמם של אודי ושחר (או"ף תרד"ו כב"ר מהבמ"ה).
על מה אספר? על ההופעה לזכרו של מאיר אריאל שראינו אני ואיתי בגן אירועים והמסקנות מרחיקות הלכת שהגענו אליהן? על נעם, שהולכת לגן חדש ומתמללת את חיינו בדיבור לא פוסק? בכנימות, שמחליטות לקפוץ דווקא כשאני מבקש מהן לא לקפוץ?
והנה, פסקה ההשראה. הייתה, פסקה. מעשה בריאה במהופך - בוראים כלום ותוהו ובוהו מתוך עולם. ורוח מזרחית לחה מרחפת על פני המים.

אם קראתם את הפוסט הזה - תרשמו תגובה.

שרון, גיסתי טובת הלב, הקימה אתר חדש של העסק שלה- כישרון לילדים. נו, נראה אם תצליחו לנחש במה היא עוסקת?
נכון-
שרון מעצבת אביזרים וטקסטיל לחדרי ילדים.
המון פילים, שבלולים, פסים וסרטים. עיצובים מושקעים, הילד שלי חולה על החולצות עם השבלולים.

זהו,
מה שהחל כטפטוף אקראי של הברות, התפתח לממטרים פזורים של מילים וביטויים, וכעת הפך לשיטפון של הפתעות ורבאליות. ולא, אני לא מדבר על הבלוג המצוין "אינטרנט כנימות וצרפתים", הרי הבלוג הזה די מת, אני מתכוון ליכולת של הבן שלי לתקשר בשפת קוד המובנת רק לו ולמספר קצינים מצטיינים בבור בקריה.
מכיוון שקוראי הבלוג הזה הם רובם ככולם מכרים שלי או של אחיי הרשעים שלא כותבים בכלל בבלוג למרות שלשניהם שיש זמן פנוי ומחשבים מתוחכמים, יש סיכוי טוב שתפגשו אותו באחד הימים. לא את הבלוג, את הבן שלי. במידה ותפגשו אותו או שתצאו לקורס קצינים ותרצו להרשים קצינים בכירים בידע שלכם בשפות קוד איזוטריות- ריכזתי עבורכם את מיטב המילים והביטויים מבית היוצר שלו.
ברוכים הבאים למילון השימושי עברי- בן ארי:

חיפּוּפּים= חיפושית
כינוי לחרקים עם עדיפות ברורה לחרקים בצבע אדום.

אִידָה טָטוֹר= ילדה טרקטור
כינוי לצעצוע ספציפי המורכב מילדה עם קפיץ נמתח. יש רק צעצוע אחד כזה בעולם וגם בו הקפיץ כבר לא עובד.

פּים= ספיידרמן
בכללי: כינוי לכל צורה בה מופיעה דמותו של ספיידרמן- על מטריות, כובעים, כוסות, מדבקות וכולי. בפרטי: מדובר בבובה מאוד ספציפית של ספיידרמן הניתנת לרכישה בחנות "הכל בדולר" בבת ים. יתרונה הגדול של הבובה הוא ביכולת שלה להפיץ אור מהחזה גם לאחר טבילה באמבטיה וביכולות שלה להקריב גפיים לטובת שימור הגוף המרכזי, ממש כמו זנב השממית.

אַתוּלי= חתולי
כינוי חיבה לכל החתולים בעולם, לרוב נאמר תוך אחיזה בזנב של חתול מבוהל.

קַקי אוֹר= התוכי של אור
כינוי לארבעה תוכים הגדלים בכלוב מחוץ לבית משפחת פיס, משפחת פיס הם גם המקור הבלעדי להסגת בובות ספיידרמן מקצועיות (ע"ע פים)

טָה טָה= אקונה מטטה
קריאה הנאמרת מול המסך כשהנ"ל מעוניין לצפות בסרט מלך האריות. במידה והקריאה נשמעת אין טעם להתנגד, פשוט לגרור את הנגן לדקה 44 ולתת לאדון דיסני לעשות את הקסם שלו. הביטוי "אקונה מטטה" מקבל כאן משמעות נוספת, אפלה.

פּיפּוֹט= קיפוד
כינוי לקיפודים או לספרים בהם מופיע קיפוד.

פוּף= סוס
כינוי לסוס, נאמר בתשוקה יתרה למראה סוס אמיתי. במקרה והסוס נמצא במרחק הקטן ממאה מטרים, יתכן והקריאה תלווה בריצה ונפנוף ידים.

פּוֹטַם= היפופוטם
כינוי להיפופוטם, הסיכוי לפגוש אחד כזה הוא נמוך אולם תמיד כדאי להתכונן לבלתי צפוי.

חילדוֹל= חילזון
ביטוי שמקורו ברכס הלארזק שבצרפת.

מִימוֹל קָקִי= רימון בקקי
ביטוי הנאמר בהקשר של כל קקי עם או בלי קשר לנוכחות של גרעיני רימון.

אָה יוּ= איי לאב יו
ביטוי הבא לבטא אהבה טהורה ללא תנאים, נאמר לרוב לאחר הטרדות חוזרות ונשנות מפי הורה שמעוניין לשמוע ביטוי לאהבה כזו.

זהו,
יש לכם תוספות- יאללה תרביצו בתגובות.
יש לכם רעיון מי מופיע בתמונה, למי שייך הטוסטוס והיכן בדיוק היא צולמה- שלחו לנו את תשובתכם ותזכו בטיסה בטיסן מסוג "בננה" למעין הזורם.

אחרי שבועיים בריביירה של יותם, חזרנו אל המציאות הדוקרנית של הבית. למזלי, שלושה ימים לאחר שגלגלי המטוס חבטו בארץ הקודש זכיתי לראות את לאונרד כהן באיצטדיון רמת גן (תודה אמא). מעבר לכך שזה היה משחק הכדורגל המעניין ביותר שהתרחש באצטדיון המביך הזה בשנים האחרונות, זה היה ריבאונד משובח לחוויית התעופה שלנו.
בבית הצלחתי לשים את ידי על "ספר הכמיהה" שמרכז שירים של לאונרד כהן מהתקופה הבודהיסטית שלו בתרגום של קובי מידן. בספר מצאתי את הקטע הבא שמצליח בדרך כמעט נסית לחבר בין צרפת, לאונרד כהן, שני אחיי ואני :

מדוע אני אוהב את צרפת
הו, צרפת, הענקת את שפתך לילדי, את מאהבייך ופטריותייך לאשתי. שרת את שירי. הסגרת את דודי ודודתי לידי הנאצים. פגשתי את חזות העור של השוטרים בכיכר הבסטיליה. לקחתי כסף מהקומוניסטים. נתתי את גיל העמידה שלי לערים החלביות של הרי לוברון. נמלטתי מכלבי חווה במשעול מחוץ לרוסיו. ידי רועדת על אדמת צרפת. באתי אלייך עם פילוסופיה מוכתמת של קדושה, והפצרת בי להתיישב לריאיון. הו, צרפת, שבה לקחו אותי ברצינות כל כך רבה, שהיה עלי להעריך מחדש את מעמדי. הו, צרפת, כל משיח קטן מודה לך על בדידותו. אני רוצה להיות במקום אחר אבל אני תמיד בצרפת. היי חזקה, היי גרעינית צרפת שלי. פלרטטי עם כל הצדדים, ודברי, דברי, לעולם אל תפסיקי לדבר על איך לחיות בלי אלוהים.

חילזון בצרפת