יהודים יקרים,
עשיתם פאדיחה.
צחנה איומה עולה מכל הסיפורים האחרונים, ולאחינו החיים בצרפת שהצטרפו לשידורינו זה עתה הנה תקציר הדברים:
אברך אחד דרס קופאית אתיופית שדרשה ממנו לשלם ביציאה מחניון. אחרי שזו נתליתה על מכסה המנוע שלו ונפלה, הוא המשיך בנסיעה מבלי להגיש עזרה, כשהכל מצולם במצלמות אבטחה.
אותו אברך זוכה במשפט, למה- כי הוא ביקש מחילה ובגלל שהשופט קיבל מכתבים מכל מיני רבנים ופוליטיקאים כעדות אופי. מסתבר שאותם רבנים כלל לא מכירים את אותו אברך אלא מכירים את אביו- הרב הראשי של העיר חדרה, לה שמור מקום מיוחד בליבי מכיוון שהצריף בו אני מתגורר שייך לחדרה מבחינה מוניציפלית, אולם כמובן שאיני מקבל מהם כל שירות, שלא לדבר על שירותי דת, את אלה אני מקבל בחינם מבני הצעיר על חוף הים אבל נגיע לזה בהמשך.
לאברך, שעם הזמן זכה לכינוי "האברך הדורס" צפו עתיד גדול והוא היה בדרכו להפוך לדיין בבית הדין הרבני. רצה המקרה והשופט שזיכה אותו היה מועמדו של יושב ראש הועדה למינוי שופטים, אורי אריאל, שבחר בשופט מהסיבה המצויינת והראויה- הוא דתי. ההמלצה גרמה לכל מני גורמי תקשורת לפשפש בעברו של השופט ולפתע צץ הסיפור של האברך הדורס. הפרקליטות ערערה לעליון, הוצגו ראיות חדשות על עברו השלילי, השופט בבית המשפט העליון נזף בהוא הדתי, האברך הורשע, כולם חיבקו את הקופאית, הוסרה מועמדותו של השופט לבית המשפט העליון וכולנו התפנינו לשמוע סיפור נוסף:
עכשיו פה אנחנו נכנסים להזיה מסוג אחר-
אם מחסידות חרדית קיצונית במיוחד מגיעה עם בנה לבית החולים. הילד מרזה ומרזה ונגרר לסדרה של אשפוזים והרופאים- קצרה ידם מלהושיע. הם מעלים השערות, מחדירים תרופות, בודקים בדיקות עד שיום אחד מצולמת האם (שוב במצלמות אבטחה) כשהיא מנתקת את צינורות ההזנה של הילד ומכאן היא זוכה לשמה בציבור "האם המרעיבה". בית החולים מזעיק את שירותי הרווחה, אלה מזעיקים את המשטרה, זו עוצרת את האם ופה מתחיל סלט מדבוחה אחד גדול:
החרדים טוענים שבית החולים ביצע ניסויים בילד וניסה להסתיר זאת על ידי הפלת האשמה על האמא או משהו כזה. הימים ימי בין המיצרים, ימים של מצור על הנפש היהודית, בני העדה של האם נזכרים איך נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם ומחליטים לעשות את הצעד המתבקש: הם פורצים למשרד הרווחה בשכונה, שוברים מחשבים, מאיימים ושוברים כיסאות. אחר כך הם מציתים פחי אשפה, רוגמים עובדי עירייה שבאים לנקות את הזוהמה שלהם ומשליכים חיתולים מלאי צואת ילדים על שוטרי משמר הגבול שמצדם דופקים להם מכות.
איפה היינו צרפתים יקרים שלנו, אה כן-
העיירה מחליטה להפסיק לספק שירותים לאותה שכונה והתקשורת מתחילה לחגוג עם פרסום של תמונות מזעזעות של ילד מטושטש פנים שנראה כאילו הרגע יצא ממחנה השמדה. החרדים מצידם מנסים להרגיע את הרוחות על ידי הפצת כרוזים הקוראים לרופאי הדסה "מנגלה" ולכל החילונים "חוטפי ילדים אנטישמיים". הסיפור מתגלגל מפה לשם עם הרבה פחי אשפה שרופים וחיתולים מלאי חרא שמעופפים בשמיה הקדושים של ירושלים עד שמגיע סגן שר הבריאות שהוא חרדי. למה לא הגיע שר הבריאות? כי אין שר בריאות- זו הממשלה הגדולה ביותר והיקרה ביותר שאי פעם היתה בישראל ואם זאת, אין שר בריאות נו שויין.
מגיע סגן שר הבריאות, משלם ערבות מכיסו הפרטי (מאיפה יש לו 200,000 שקל זמינים בשלוף זה אלוהים יודע) ומשחרר את האם למעצר בית שלא עם משפחתה עד לבדיקה פסיכיאטרית. פעם אחת מגיע פסיכיאטר, לא נותנים לא להיפגש, פעם שניה מגיע פסיכיאטר הוא נפגש איתה לשעתיים וחוזר עם חוות דעת שהיא על הכיף כיפאק שפויה לחלוטין ויכולה לחזור לטפל בילדיה ומודעת למעשיה.
מה מסתבר?
שאותו פסיכיאטר פוטר מאותו בית חולים כחודשיים לפני הפרשה ושנמתחה עליו בזמנו ביקורת חריפה על חוות דעת מקצועית שנתן עבור עוזר מלמד חרדי שהואשם בביצוע מעשי סדום בילדים- בחוות דעתו הוא קבע כי הילדים הם שדרשו מהנאשם לבצע בהם מעשים מיניים, והוא- מה לעשות פדופיל, ואיך פדופיל יכול להגיד "לא" כשדורשים ממנו לעשות כאלה דברים?
אז עכשיו השטח שוב בוער- החרדים טוענים שהכל קנוניה של התקשורת, החילונים, בית החולים ואלוהים כדי להוציא להם שם רע ולהסתיר את העוולות שנעשו להם. החילונים- הם כמו מכונה, כל אחד עושה את התפקיד שלו.
וברקע- שני סיפורים נוספים שרצים במקביל:
פשיטה של משטרת רומניה על מרפאת פוריות המנוהלת על ידי ישראלים ברומניה מתחילה פרשה מוזרה ביותר של טיפולי פוריות תוך העלמת מס ושימוש בתרומת ביציות מנשים עניות ולעיתים גם נערות צעירות מאוד שזקוקות לכסף.
פשיטה של ה FBI על מגוון ישיבות ומוסדות יהודיים בארה"ב חושפת פרשה של שימוש במוסדות דת יהודיים וישראליים לצורך העלמת מס דרך תרומות סיבוביות, של סחר באיברים חוצה אוקיינוסים ושל שוחד לראשי ערים בארה"ב לטובת התרי בניה.
וכל זה בלי לספר על מדבקת המליארדים שלא היתה, חזרתו של דרעי לפוליטיקה, הפרטת הקרקעות, הרשעתו של שר האוצר בגניבה ועוד כל מני מרעין ברשין.
ואתם, צרפתים יקרים, בוודאי תוהים מדוע אני מספר לכם את כל זה?
1.
כי זה יכול להיות תרגיל מעניין לתרגם את הסיפור הזה לצרפתית.
2.
כי זה מעורר מחשבה. הנה אתמול הלכתי עם הבן שלי לים.
הוא אמנם צעיר מאוד ולא ממש מדבר אולם אני מקפיד לרפד לו את שכל במילים.
כל הדרך לים סיפרתי לו על כך שאנחנו ברי מזל- הוא, אני, אמא שלו, החברים שלנו והקרובים שלנו. כולנו בני מזל כי אנחנו אנשים חופשיים, כי יש לנו את יכולת להחליט ללכת לים ולשחות בו אחרי יום עבודה מעייף, כי אין סיכוי שנרעיב את ילדינו וגם לא נאפשר לרופאים לבצע בהם ניסויים.
הבן שלי, גאון קטן של אבא, הגיב כמו החרדים,
הוא פשוט הצביע על העפיפון שהתפתל בשמיים ואמר "את זה!".
