שרון, גיסתי טובת הלב, הקימה אתר חדש של העסק שלה- כישרון לילדים. נו, נראה אם תצליחו לנחש במה היא עוסקת?
נכון-
שרון מעצבת אביזרים וטקסטיל לחדרי ילדים.
המון פילים, שבלולים, פסים וסרטים. עיצובים מושקעים, הילד שלי חולה על החולצות עם השבלולים.

זהו,
מה שהחל כטפטוף אקראי של הברות, התפתח לממטרים פזורים של מילים וביטויים, וכעת הפך לשיטפון של הפתעות ורבאליות. ולא, אני לא מדבר על הבלוג המצוין "אינטרנט כנימות וצרפתים", הרי הבלוג הזה די מת, אני מתכוון ליכולת של הבן שלי לתקשר בשפת קוד המובנת רק לו ולמספר קצינים מצטיינים בבור בקריה.
מכיוון שקוראי הבלוג הזה הם רובם ככולם מכרים שלי או של אחיי הרשעים שלא כותבים בכלל בבלוג למרות שלשניהם שיש זמן פנוי ומחשבים מתוחכמים, יש סיכוי טוב שתפגשו אותו באחד הימים. לא את הבלוג, את הבן שלי. במידה ותפגשו אותו או שתצאו לקורס קצינים ותרצו להרשים קצינים בכירים בידע שלכם בשפות קוד איזוטריות- ריכזתי עבורכם את מיטב המילים והביטויים מבית היוצר שלו.
ברוכים הבאים למילון השימושי עברי- בן ארי:

חיפּוּפּים= חיפושית
כינוי לחרקים עם עדיפות ברורה לחרקים בצבע אדום.

אִידָה טָטוֹר= ילדה טרקטור
כינוי לצעצוע ספציפי המורכב מילדה עם קפיץ נמתח. יש רק צעצוע אחד כזה בעולם וגם בו הקפיץ כבר לא עובד.

פּים= ספיידרמן
בכללי: כינוי לכל צורה בה מופיעה דמותו של ספיידרמן- על מטריות, כובעים, כוסות, מדבקות וכולי. בפרטי: מדובר בבובה מאוד ספציפית של ספיידרמן הניתנת לרכישה בחנות "הכל בדולר" בבת ים. יתרונה הגדול של הבובה הוא ביכולת שלה להפיץ אור מהחזה גם לאחר טבילה באמבטיה וביכולות שלה להקריב גפיים לטובת שימור הגוף המרכזי, ממש כמו זנב השממית.

אַתוּלי= חתולי
כינוי חיבה לכל החתולים בעולם, לרוב נאמר תוך אחיזה בזנב של חתול מבוהל.

קַקי אוֹר= התוכי של אור
כינוי לארבעה תוכים הגדלים בכלוב מחוץ לבית משפחת פיס, משפחת פיס הם גם המקור הבלעדי להסגת בובות ספיידרמן מקצועיות (ע"ע פים)

טָה טָה= אקונה מטטה
קריאה הנאמרת מול המסך כשהנ"ל מעוניין לצפות בסרט מלך האריות. במידה והקריאה נשמעת אין טעם להתנגד, פשוט לגרור את הנגן לדקה 44 ולתת לאדון דיסני לעשות את הקסם שלו. הביטוי "אקונה מטטה" מקבל כאן משמעות נוספת, אפלה.

פּיפּוֹט= קיפוד
כינוי לקיפודים או לספרים בהם מופיע קיפוד.

פוּף= סוס
כינוי לסוס, נאמר בתשוקה יתרה למראה סוס אמיתי. במקרה והסוס נמצא במרחק הקטן ממאה מטרים, יתכן והקריאה תלווה בריצה ונפנוף ידים.

פּוֹטַם= היפופוטם
כינוי להיפופוטם, הסיכוי לפגוש אחד כזה הוא נמוך אולם תמיד כדאי להתכונן לבלתי צפוי.

חילדוֹל= חילזון
ביטוי שמקורו ברכס הלארזק שבצרפת.

מִימוֹל קָקִי= רימון בקקי
ביטוי הנאמר בהקשר של כל קקי עם או בלי קשר לנוכחות של גרעיני רימון.

אָה יוּ= איי לאב יו
ביטוי הבא לבטא אהבה טהורה ללא תנאים, נאמר לרוב לאחר הטרדות חוזרות ונשנות מפי הורה שמעוניין לשמוע ביטוי לאהבה כזו.

זהו,
יש לכם תוספות- יאללה תרביצו בתגובות.
יש לכם רעיון מי מופיע בתמונה, למי שייך הטוסטוס והיכן בדיוק היא צולמה- שלחו לנו את תשובתכם ותזכו בטיסה בטיסן מסוג "בננה" למעין הזורם.

אחרי שבועיים בריביירה של יותם, חזרנו אל המציאות הדוקרנית של הבית. למזלי, שלושה ימים לאחר שגלגלי המטוס חבטו בארץ הקודש זכיתי לראות את לאונרד כהן באיצטדיון רמת גן (תודה אמא). מעבר לכך שזה היה משחק הכדורגל המעניין ביותר שהתרחש באצטדיון המביך הזה בשנים האחרונות, זה היה ריבאונד משובח לחוויית התעופה שלנו.
בבית הצלחתי לשים את ידי על "ספר הכמיהה" שמרכז שירים של לאונרד כהן מהתקופה הבודהיסטית שלו בתרגום של קובי מידן. בספר מצאתי את הקטע הבא שמצליח בדרך כמעט נסית לחבר בין צרפת, לאונרד כהן, שני אחיי ואני :

מדוע אני אוהב את צרפת
הו, צרפת, הענקת את שפתך לילדי, את מאהבייך ופטריותייך לאשתי. שרת את שירי. הסגרת את דודי ודודתי לידי הנאצים. פגשתי את חזות העור של השוטרים בכיכר הבסטיליה. לקחתי כסף מהקומוניסטים. נתתי את גיל העמידה שלי לערים החלביות של הרי לוברון. נמלטתי מכלבי חווה במשעול מחוץ לרוסיו. ידי רועדת על אדמת צרפת. באתי אלייך עם פילוסופיה מוכתמת של קדושה, והפצרת בי להתיישב לריאיון. הו, צרפת, שבה לקחו אותי ברצינות כל כך רבה, שהיה עלי להעריך מחדש את מעמדי. הו, צרפת, כל משיח קטן מודה לך על בדידותו. אני רוצה להיות במקום אחר אבל אני תמיד בצרפת. היי חזקה, היי גרעינית צרפת שלי. פלרטטי עם כל הצדדים, ודברי, דברי, לעולם אל תפסיקי לדבר על איך לחיות בלי אלוהים.

חילזון בצרפת

אם יש משהו שמרשים אותנו, ונראה לי שאני מדבר בשמם של כל האחים בן ארי, זה שיער פנים ונטיה לנוודות.
לסרטון הבא לוקח שנים להטען אבל הוא מרשים ביותר. מדובר בבחור גרמני שכמו כל יקה פוץ טורח לתעד עצמו באובססיביות. הבחור צעד במשך שנה לאורכה ולרוחבה של סין ולאורך כל השנה הזו תיעד את צמיחת שיער הפנים שלו.

אמרתם שיער פנים.
אמרתם נוודות.
בהחלט שווה פוסט בבלוג של האחים בן ארי!

(תודה לאיילה על הקישור!)

The Longest Way 1.0 - one year walk/beard grow time lapse from Christoph Rehage on Vimeo.

החורף של 1981 היכה בביירות סיטי כמו ברק. אפשר בקלות להאבד בסבך הסמטאות הצרות של הזיכרון, אבל את הריח העז של המלחמה המתקרבת לעולם לא יהיה ניתן לשכוח. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלנו בסמטאות הללו, הכרנו את הדרך היטב, מטפסים במעלה רח' "מגיני הארזים" שבקצהו השוטר הנוצרי שרק מחכה לשוחד, פונים ימינה אחרי חנות הטבק ומשם זה רק אנחנו, החולדות והגורל המתעתע.
את הסיפור המלא על מטרת המבצע כנראה שלעולם לא נוכל לספר, הדבר היחיד שניתן היום לחשוף הוא המבט בעיניים הדוקר את הנשמה היהודית מבעד לתמונה דהוייה שנלקחה בחטף.
עבודת המודיעין היא עבודה סזיפית, חסרת תהילה. ככל שהחתימה שהשארת אחריך נמוכה יותר, כך עולה ערכך כאיש מודיעין. באותו חורף של חריצת גורלות, תושבי מערב ביירות זכו לביקור מהסרטים:

לא, הבלונדינית עם הצמר על הראש לא הייתה מעודדת של קבוצת חברת החשמל הלבנונית בליגה למקומות עבודה,
הבחור עם הפנים הירוקים לא סבל מקלקול קיבה אחרי שאכל שני קילו עלי גפן ממולאים,
ולא, הבחור השחור לא היה מייקל ג'קסון בדרכו לארץ לעולם לא לאחר עוד ביקור במחלקת כירורגיה פלסטית בבית החולים הצרפתי של בירות.

ההיסטוריה לא מתרחשת, היא נכתבת במעשים של בני אדם בודדים.

היכן צולמה התמונה הבאה:

חופשה בקריבים

א. בכרמל
ב. הרי ירושלים
ג. גבעות שיח א-ברייק
ד. הגלבוע
ג. בגורג' דה טארן

בין הפותרים נכונה יוגרל גורל משותף

יהודים יקרים,
עשיתם פאדיחה.
צחנה איומה עולה מכל הסיפורים האחרונים, ולאחינו החיים בצרפת שהצטרפו לשידורינו זה עתה הנה תקציר הדברים:
אברך אחד דרס קופאית אתיופית שדרשה ממנו לשלם ביציאה מחניון. אחרי שזו נתליתה על מכסה המנוע שלו ונפלה, הוא המשיך בנסיעה מבלי להגיש עזרה, כשהכל מצולם במצלמות אבטחה.
אותו אברך זוכה במשפט, למה- כי הוא ביקש מחילה ובגלל שהשופט קיבל מכתבים מכל מיני רבנים ופוליטיקאים כעדות אופי. מסתבר שאותם רבנים כלל לא מכירים את אותו אברך אלא מכירים את אביו- הרב הראשי של העיר חדרה, לה שמור מקום מיוחד בליבי מכיוון שהצריף בו אני מתגורר שייך לחדרה מבחינה מוניציפלית, אולם כמובן שאיני מקבל מהם כל שירות, שלא לדבר על שירותי דת, את אלה אני מקבל בחינם מבני הצעיר על חוף הים אבל נגיע לזה בהמשך.
לאברך, שעם הזמן זכה לכינוי "האברך הדורס" צפו עתיד גדול והוא היה בדרכו להפוך לדיין בבית הדין הרבני. רצה המקרה והשופט שזיכה אותו היה מועמדו של יושב ראש הועדה למינוי שופטים, אורי אריאל, שבחר בשופט מהסיבה המצויינת והראויה- הוא דתי. ההמלצה גרמה לכל מני גורמי תקשורת לפשפש בעברו של השופט ולפתע צץ הסיפור של האברך הדורס. הפרקליטות ערערה לעליון, הוצגו ראיות חדשות על עברו השלילי, השופט בבית המשפט העליון נזף בהוא הדתי, האברך הורשע, כולם חיבקו את הקופאית, הוסרה מועמדותו של השופט לבית המשפט העליון וכולנו התפנינו לשמוע סיפור נוסף:
עכשיו פה אנחנו נכנסים להזיה מסוג אחר-
אם מחסידות חרדית קיצונית במיוחד מגיעה עם בנה לבית החולים. הילד מרזה ומרזה ונגרר לסדרה של אשפוזים והרופאים- קצרה ידם מלהושיע. הם מעלים השערות, מחדירים תרופות, בודקים בדיקות עד שיום אחד מצולמת האם (שוב במצלמות אבטחה) כשהיא מנתקת את צינורות ההזנה של הילד ומכאן היא זוכה לשמה בציבור "האם המרעיבה". בית החולים מזעיק את שירותי הרווחה, אלה מזעיקים את המשטרה, זו עוצרת את האם ופה מתחיל סלט מדבוחה אחד גדול:
החרדים טוענים שבית החולים ביצע ניסויים בילד וניסה להסתיר זאת על ידי הפלת האשמה על האמא או משהו כזה. הימים ימי בין המיצרים, ימים של מצור על הנפש היהודית, בני העדה של האם נזכרים איך נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם ומחליטים לעשות את הצעד המתבקש: הם פורצים למשרד הרווחה בשכונה, שוברים מחשבים, מאיימים ושוברים כיסאות. אחר כך הם מציתים פחי אשפה, רוגמים עובדי עירייה שבאים לנקות את הזוהמה שלהם ומשליכים חיתולים מלאי צואת ילדים על שוטרי משמר הגבול שמצדם דופקים להם מכות.
איפה היינו צרפתים יקרים שלנו, אה כן-
העיירה מחליטה להפסיק לספק שירותים לאותה שכונה והתקשורת מתחילה לחגוג עם פרסום של תמונות מזעזעות של ילד מטושטש פנים שנראה כאילו הרגע יצא ממחנה השמדה. החרדים מצידם מנסים להרגיע את הרוחות על ידי הפצת כרוזים הקוראים לרופאי הדסה "מנגלה" ולכל החילונים "חוטפי ילדים אנטישמיים". הסיפור מתגלגל מפה לשם עם הרבה פחי אשפה שרופים וחיתולים מלאי חרא שמעופפים בשמיה הקדושים של ירושלים עד שמגיע סגן שר הבריאות שהוא חרדי. למה לא הגיע שר הבריאות? כי אין שר בריאות- זו הממשלה הגדולה ביותר והיקרה ביותר שאי פעם היתה בישראל ואם זאת, אין שר בריאות נו שויין.
מגיע סגן שר הבריאות, משלם ערבות מכיסו הפרטי (מאיפה יש לו 200,000 שקל זמינים בשלוף זה אלוהים יודע) ומשחרר את האם למעצר בית שלא עם משפחתה עד לבדיקה פסיכיאטרית. פעם אחת מגיע פסיכיאטר, לא נותנים לא להיפגש, פעם שניה מגיע פסיכיאטר הוא נפגש איתה לשעתיים וחוזר עם חוות דעת שהיא על הכיף כיפאק שפויה לחלוטין ויכולה לחזור לטפל בילדיה ומודעת למעשיה.
מה מסתבר?
שאותו פסיכיאטר פוטר מאותו בית חולים כחודשיים לפני הפרשה ושנמתחה עליו בזמנו ביקורת חריפה על חוות דעת מקצועית שנתן עבור עוזר מלמד חרדי שהואשם בביצוע מעשי סדום בילדים- בחוות דעתו הוא קבע כי הילדים הם שדרשו מהנאשם לבצע בהם מעשים מיניים, והוא- מה לעשות פדופיל, ואיך פדופיל יכול להגיד "לא" כשדורשים ממנו לעשות כאלה דברים?
אז עכשיו השטח שוב בוער- החרדים טוענים שהכל קנוניה של התקשורת, החילונים, בית החולים ואלוהים כדי להוציא להם שם רע ולהסתיר את העוולות שנעשו להם. החילונים- הם כמו מכונה, כל אחד עושה את התפקיד שלו.
וברקע- שני סיפורים נוספים שרצים במקביל:
פשיטה של משטרת רומניה על מרפאת פוריות המנוהלת על ידי ישראלים ברומניה מתחילה פרשה מוזרה ביותר של טיפולי פוריות תוך העלמת מס ושימוש בתרומת ביציות מנשים עניות ולעיתים גם נערות צעירות מאוד שזקוקות לכסף.
פשיטה של ה FBI על מגוון ישיבות ומוסדות יהודיים בארה"ב חושפת פרשה של שימוש במוסדות דת יהודיים וישראליים לצורך העלמת מס דרך תרומות סיבוביות, של סחר באיברים חוצה אוקיינוסים ושל שוחד לראשי ערים בארה"ב לטובת התרי בניה.

וכל זה בלי לספר על מדבקת המליארדים שלא היתה, חזרתו של דרעי לפוליטיקה, הפרטת הקרקעות, הרשעתו של שר האוצר בגניבה ועוד כל מני מרעין ברשין.

ואתם, צרפתים יקרים, בוודאי תוהים מדוע אני מספר לכם את כל זה?
1.
כי זה יכול להיות תרגיל מעניין לתרגם את הסיפור הזה לצרפתית.
2.
כי זה מעורר מחשבה. הנה אתמול הלכתי עם הבן שלי לים.
הוא אמנם צעיר מאוד ולא ממש מדבר אולם אני מקפיד לרפד לו את שכל במילים.
כל הדרך לים סיפרתי לו על כך שאנחנו ברי מזל- הוא, אני, אמא שלו, החברים שלנו והקרובים שלנו. כולנו בני מזל כי אנחנו אנשים חופשיים, כי יש לנו את יכולת להחליט ללכת לים ולשחות בו אחרי יום עבודה מעייף, כי אין סיכוי שנרעיב את ילדינו וגם לא נאפשר לרופאים לבצע בהם ניסויים.

הבן שלי, גאון קטן של אבא, הגיב כמו החרדים,
הוא פשוט הצביע על העפיפון שהתפתל בשמיים ואמר "את זה!".

Journal of Infantile Biophysiology, 2005. 38: 234-235

"A-V-I-R-O-N": Child Nutrition – Approaches and Contradictions

P. T. Roughton
Department of Nutrition and Health, Edinburgh College, Scotland

תזונת ילדים הינה ההכנסה או הגמיעה של מזון על ידי בני אנוש שגילם נמוך בצורה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה (Fernandes, 1942). אף שהפעולה של האכלת ילדים הינה יומיומית ואף מתרחשת במקרים רבים יותר מפעם אחת ביום, רק מעטים עמדו על הבסיס המתמטי, הפיזיקלי והפיזיולוגי של צורת תזונה זו. בסקירה זו נבחן את הגישות והעמדות בנוגע לתזונת ילדים לאורך השנים, עם דגש על ייצוג מתמטי נאות ומידול תהליכי.

הראשון להציג את נושא תזונת הילדים היה פרמווד (Fermwood). בסימפוזיון התזונה "סטגנציה ואינהלציה של גרגירי האפונה" ב-1946 מול האקדמיה הלאומית למדעים, נשא פרמווד דיסרטציה מבריקה שבשיאה הציג את הנוסחה, המכונה "המשוואה הבסיסית של השדה האחיד של תזונת הילד":

A = H - LA

כאשר
A = האוכל שהילד אכל
H = האוכל שהוגש לילד
LA = האוכל שהילד לא אכל

אף שמים רבים זרמו בתמזה ואינספור מאמרים פורסמו בנושא, רוב הידע שלנו בנושא תזונת תינוקות מבוסס על משוואה זו ואנו חבים לפרמווד תודה על פריצת הדרך שלו. ממשיכי דרכו של פרמווד היו דה לוקה (De Lucas) והית'קליף (Heathcliff). השניים פיתחו בנפרד את המשוואה על חלקיה השונים, וב-1952 חברו כדי לפרסם את משוואת דה-לוקה – הית'קליף המתקדמת לשדה האחיד, שהכילה בתוכה פיתוח לשני הרכיבים המרכזיים של המשוואה המקורית:

A = H* - LA*

כאשר
A = האוכל שהילד אכל

והפיתוח:
H* = (H – MA – MK) (האוכל שהוגש לילד)

H = האוכל שהוגש לילד
MA = החלק של האוכל של הילד שהמבוגר המגיש כרסם תוך כדי
MK = החלק של האוכל של הילד שהאבא רצה להגיש אבל התברר כבעל ריח מקולקל מעבר לרמה סבירה של הגשה ולכן הורד על ידי האמא מהצלחת

והפיתוח:
LA* = (TZ + H + R + C + K + B + X) (האוכל שלא נאכל)

TZ = האוכל שנשאר בצלחת
H = האוכל שנשאר בשיער
R = האוכל שנשאר על הרצפה
C = האוכל שנשאר על החתול
K = האוכל שנשאר על הקיר סמוך לפינת האוכל
B = האוכל שנשאר על הבגדים / בתוך החיתול
X = כמות של אוכל שבהכרח נמצאת במקום בלתי ידוע ולא תתגלה עד שהמבוגר ידרוך עליה או ינער
את הילד.

אף שרבים ראו במשוואה זו פסגה של יכולת מדעית המתארת באופן הרמטי את כל רכיבי הגסטרונומיה האינפנטילית, היו שלא שקטו על השמרים ולקחו את התחום לכיוונים חדשים ומפתיעים. קלוצמאכר (Klotzmacher) ניסה ליצור מודל הסתברותי סטוכאסטי שיקבע אם הילד יאכל בננה או לא בהסתמך על פרמטרים סביבתיים כגון שעת היום, נגיסות בבננה על ידי ההורה (כגורם מגביל לנוכחות הבננה) ונוכחות חתולים בחדר. יוג'ימה (Yujima), במאמר מבריק, טען שההתמקדות ב-A גורמת למשוואות להיות דו מימדיות בלבד ולכן יצר שדה של משוואות חדשות, המתמקדות כולן באוכל שנשאר על הקיר כנקודה הפוקאלית של תזונת הילד.

אך פריצת הדרך האמיתית באה עם כניסת הפיזיקה והמחקרים הפיזיולוגיים בשנות ה-80. עם התפתחות שיטות המחקר והמכשור המדעי בא זרם של מחקרים שחשף את הצדדים הפחות מוכרים של התופעה. פנינג (Fening) והובר (Hoover) הראו כי אין קשר ממשי בין האוכל הנאכל והאוכל שההורה אוכל. דוגלאס (Douglas) הוכיח כי לחתול תפקיד משמעותי רב בהרבה משחשבו עד כה בוויסות כמות האוכל הנשארת על הרצפה. אך רק עם מחקריו פורצי הדרך של ואן לאנטרמך (van Lantermaj) שספר גרגירי אורז וחתיכות בטטה מתחת לכיסאות אוכל באלפי בתים בשנים 1993-1997, הוכח סופית באופן אמפירי מה שהורים רבים ידעו כבר מזמן:

R > H

כלומר, כמות האוכל שהילד לא אכל ונשארה על הרצפה גדולה מכמות האוכל שהוגשה לילד. ואן לאנטרמך גם פיתח את תיאוריית "האוכל האפל" לפיה האוכל הנוסף מגיע דרך חורי תולעת או באמצעות חתולים המשנעים שאריות אוכל ממצבורים מוסתרים היטב כחלק ממזימה שטנית ליצור סכסוך בין ההורים לבין הילד ולהביא לסילוקו של האחרון.

כיום אנו עדים לדור חדש של חוקרים אמיצים הקוראים תיגר על ההנחות הבסיסיות ביותר שלנו: האם כל סוגי האוכל נאכלים בקצב זהה? האם לכל סוגי האוכל יכולת זהה של הידבקות לקיר? האם יש אפשרות לחזות בכלל מה הילד יאכל ולא יאכל או שמדובר במערכת כיאוטית לחלוטין? ואולי יבוא המדען הצעיר, שאינו שבוי בקונספציות וייגש אל הנושא שנשאר עדיין בגדר טאבו במחקר הנוכחי:

למה, לעזאזל, ילדים לא אומרים מה הם רוצים??

לכל מי שתוהה מה קרה לעיצוב הקודם.
אני שידרגתי את המערכת ומשהו פה השתבש.
זה לא מפתיע אותי כי העיצוב הקודם עמד על קרעי תרנגולת.
אני כרגע בעבודה ואין לי גישה לכל התיקיות והקשקושים,
בהזדמנות בין צפירת זיכרון אחת לשניה אני אטפל בזה-
זה לא צריך להפריע לכם לקרוא את הפוסטים המצויינים שכתובים כאן למטה.
ולהגיב.
גם אם אין לכם מה להגיד.

עת זרחה השמש על קו תילי הבזלת ויללות התן השתתקו למגע קרני האור הראשונות,
עמדה להקת החסידות ובהתה באויר הלח. כבר מזמן שאינן ממלאות את תפקידן המקורי ואינן מביאות ילדים לעולם.
הן כבר מזמן שכחו את הפעם האחרונה שאחת מהן נשאה זאטוט רך בימים כשהוא תלוי ממקורה בתוך חיתול בד דק. כפי שחיתולי הבד איבדו את דרכם במבוך הזמן, כך גם החסידות מצאו את עצמן מוטלות כאבן שאין לה הופכין. על רגלן האחת עמדו הן איתנות בתוך תעלת הנ"ט אשר מלאה במי נגר של סוף החורף. ממזרח להן נימתחו גדרות נמוכות בסמנן שדות מוקשים חסרי זמן. ממערב להן שביל אספלט צר, שלדי רכבים משוריינים, זכר לשיירות הפריצה הסוריות מ 73 ואחריהן שוב נפרשו שדות המוקשים ומכשולי הטנקים כמיצג אומנותי של אמן בעל טעם שנוי במחלוקת.
החסידות, המבולבלות למראה, החליטו לנסות את מזלן ולתפוס טרמיקה, אותו זרם אוויר חם עליו הן ירכבו בדרכן לאירופה, שם איש אינו ממתין להן עוד. רגעי התהילה שלהן תמיד היו קצרים- "הנה חסידות!" היו הילדים בעמק החולה צועקים למראה הנקודות המתערבלות מעליהם, "אולי אלו שקנאים?" היה אומר אחד , "כן אולי, קשה להבדיל מכזה מרחק" היו עונים כולם במקהלה. וזהו. עד אירופה זה רק ערבים וים.
אז באותו בוקר החליטו החסידות המנומנמות ממר גורלן, להמריא אל על. זה לקח בדיוק חצי דקה עד שהן נחתו שוב בתעלת הנ"ט המוצפת. לא טרמיקה ולא נעליים. בדיוק באותו הרגע חלפתי אני, הבטתי עליהן מבעד לצוהר הזכוכית המשוריינת, מנומנם גם אני ממר גורלי. פרורי המצה, לחם העוני אשר נכפה עלי בפקודה מהרב הראשי במסגרת מלחמתו חסרת הפשרות בשפיות, פירורים אלה נפרשו על חולצתי, על אפוד הקרב שלי, על הרובה שלי, מכסים אותי בשברי יהדות דלי משמעות. פרורי מצה אינם סיבה מספיק טובה להישאר ער, כך חשבתי ועצמתי את עיניי לעוד נמנום מטולטל על דרך הטשטוש.

חלפנו על פני החסידות כמו בכל יום באותו שבוע, ואני, הלב שלי בכלל במקום אחר.
זה דבר אחד לעשות מילואים.
זה דבר אחר לגמרי לעשות מילואים בחג החירות.
וזה דבר אחר לגמרי לגמרי לעשות מילואים כשיש לך אישה וילד.
אין הרבה מילים שיכולות לתאר את התחושה, יש רק הרבה מילים שיכולות לתאר באילו טכניקות השתמשתי כדי להעביר את הזמן עד שכל זה ייגמר.
הדרך הטובה ביותר להסביר תחושה זו היא להשתמש במילים שניבטו מעיניהן של להקת החסידות אשר נעצו את רגלן האחת בסוללת העפר של גדת תעלת הנ"ט המפכה, כמסביבן גדרות ושדות מוקשים נצחיים הנפרשים ללא סוף-
מבטן אמר כך:
"מזג האויר הסגרירי, הנוף היפה והפריחה המשגעת יכולים לרגע מקומות מסוימים באירופה. אבל מה שבטוח, חירות - זה לא!"