1. התינוק תמיד ערני כשאתה רוצה לישון, ונרדם מיידית כאשר התעוררת לחלוטין.
2. כאשר מנסים לשים רגל במכנס, הרגל השנייה בהכרח תצא מהמכנס השני.
3. התינוק יתעורר ויתחיל לבכות 30 שניות לפני ההגעה והיציאה מהמכונית.
4. התינוק ישתין רק כאשר תסיר את החיתול, והשתן בהכרח יפגע במקום אותו קשה לנקות.
5. אם יש עוד קקי, הוא יחכה בסבלנות עד לאחר החלפת החיתול.
6. תינוקות פולטים רק על בגדים יפים.
7. אם סגרת דלת ברעש או הפלת סיר – אתה תילחץ אך התינוק ימשיך לישון. אם הנחת ספר או הסרת גרגיר אבק מפינת השולחן בחדר אחר – התינוק יתעורר.
8. תינוקות מחייכים לסבתות יותר מאשר להורים.
9. תינוקות אינם מאושרים - תינוקות מרוצים זמנית.
10. לכל הכישורים המוטוריים שתינוק רוכש יש מטרה אחת – פיתוח היכולת להביא לכלוך אל הפה.
קראו לנו לאימון. קראו אז באנו.
חמישה ימים בשטח על הכלים, יורים לכל הכיוונים. דהרנו על השלוחות, הפגזנו פיתות סוריות, הזחלים חרקו, המנועים נהמו, הקליעים שרקו ולא הייתה קליטה בפלאפון. בתוך כל הסערה הזו יצא לי לפגוש אנשים נהדרים, חיוביים, פשוטים שבאים לעשות הכל על הצד הטוב ביותר וממעטים להתלונן או להתקלח.
טנקאות הינה אמנות שאינה מוכרת כמעט ומעטים השולטים בה באמת. בטנקאות המ"פ הוא כוראוגרף של מחול סוער ומלא תשוקה. מופע טנקאות משובח מתרחש בתפאורה דרמטית טבעית על במה חולית כשמעליה פרושה חופת כוכבים. ערב כלולות בו נושא הגבר את הפלדה לאישה אל מול עיניהן המשתאות של היתושים.
הרקדנים, הלא הם הטנקים, נעים באלגנטיות של פילים אחרי פריצת דיסק, צלליותיהם הגמלוניות גולשות במדרון שטוף אור ירח וחדקיהם נושפים אש, בליבותיהם בעירה ונהמה והם פולטים ענני עשן שחור המתערבל באבק צמרירי וסמיך. בתוך הרעש והחריקות נשמעים המהומי הקשר כמופע תאטרון אוונגרד: "מטרה, לימני בכינון אחרון!", " כאן 1 יורה עכשיו!","התקפה. איתי, קדימה, סוף.".
הקולות הללו הן מזמורם של הטנקיסטים- מורה, שחקן, מנכ"ל, צוללן, מתקין מזגנים, חקלאי, מהנדס ואחד שעוד לא החליט, לכולם קראתי אחי, אף אל פי שנקודות ההשקה של המטענים הגנטיים שלנו נמצאות אי שם באור כשדים של לפני 3000 שנה.
עד כמה שצחקתי והשתדלתי להפוך כל דבר לבדיחה, הייתה איזו מועקה שמשכה אותי שוב ושוב אל מחוזות הרצינות ולא, זה לא בגלל הכמות הבלתי נתפסת של לחם וביצים קשות שהצלחתי לאכול במשך חמישה ימים. מה שיישר את קצוות חיוכי והכניס תהום של רצינות אל עיניי המאובקות הייתה המיטה עליה ישנתי- המיטה הצרפתית.
יש בטנק מכשיר שנקרא "ג'ק ערבי". זהו מכשיר מגושם, עבה, גס למראה ומשתמשים בו רק כאשר צריך לבצע עבודות מסוימות בשטח. אוקיי, ג'ק ערבי, מסתדר. חלק מהחיילים נוהגים ללבוש מעיל אמריקאי- מעיל מלא דאווין, יאללה שיהיה אמריקאי. אם יש לך מזל או קומבינה אתה ישן בתוך שק שינה גרמני- שק שינה יעיל ומפנק. אבל מה לעזאזל הקשר בין המיטה הצרפתית לתרבות הצרפתית?
איפה האנינות? בטח לא בברגי הפח החורקים,
היכן התשוקה? בוודאי לא תמצאו אותה בצבע החאקי הדהוי,
ומה עם העדינות? רק תנסה למצוא אותה במוט המתכת הקר שצובט כל הלילה בעצם הזנב.
אולי מדובר במסורת סוציאליסטית? תנסו אתם למצוא חייל שיוותר על המיטה שלו בשבילכם ב-2:00 בלילה כשהתרגיל הבא מתחיל ב-5:00 ותוכלו ללמוד דבר וחצי דבר על קפיטליזם, נכסים פרטיים וזכויות קניין.
הקשר היחידי שאני מצאתי לצרפת, הוא שמתישהו, אח שלי יותם, שהוא צרפתי מדופלם ועטור פרסים מצא עצמו יישן על מיטה צרפתית כחלק משירותו הצבאי. זו לא הייתה התקופה הזוהרת של חייו וגם לא התקופה הזוהרת של צה"ל. בתחילת שנות ה- 90 הזוהר היחידי היה האיפור על הפנים של אביב גפן. בזמן שאני הייתי עסוק בלמידת רזיה של הנשיקה הצרפתית, אחי ישן על המיטה הצרפתית. מה עבר לו בראש באותם הרגעים? יערות מושלגים, סעודות יום ראשון במסעדה שבקצה רו דה בלואה, איסוף צדפות על גדות התעלה,צעידות איטיות שביל המוכסים שעל קצה צוקי הגרניט של סאן לורן, עוגת פרומבואז בווילפורט, רנו 4 כחולה שנת 75, מנוחות של אחר הצהריים וסעודות שנמשכות עד 2 בלילה, מה עבר עליו באותם לילות בודדים וקרים שגרם לו להתנכר למסורת בת 2000 שנה של חמין וביצים קשות ולהחליפה במטבח הצרפתי המודרני?
האם ייתכן כי הקשר בין צינורות המתכת ויריעת הברזנט האטומה הנקראים בעל כורחם "מיטה צרפתית" לתרבות הצרפתית היא שהם גורמים לך לחלום שאתה מתעורר בצרפת?
האם ייתכן כי הקשר של המיטה העקומה הזו לתרבות הצרפתית הוא שהיא הדבר היחידי בצבא שגורם לך לחשוב? גם אם אלה קשקושי סרק פסאודו פילוסופיים, חסרי טעם ומטרה, מבוססים על קרעי עובדות והרבה משאלות לב ובכל זאת- מחשבות.
זה נושא לדיון פתוח בתכניות האירוח של מיטב הערוצים הצרפתיים.
מה שמצחיק הוא שיותם חי בצרפת והסיכוי שהוא אי פעם יעביר לילה על מיטה צרפתית הוא כמו הסיכוי שקבוצת פושייר וולונטייר, הארגון הצרפתי הקיצוני שעוסק בהשחתת שדות הזרועים בזרעים מהונדסים גנטית, ישיג לעצמו טנק מרכבה ויעבור למאבק מזויין. אבל היי, אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה?
חוץ/ לילה/ כביש מס 1.
יוחאי, רנו אקספרס חבוטה דוהר בעליות לירושלים. ידית ההילוכים שלו מתפרקת, הכיסאות המתקפלים שבארגז מרשרשים ומשקשקים. גשם עז ניתז על כתמי החלודה שסביב החלון הקדמי, מספר טיפות מצליחות לחדור פנימה ומטפטפות על לוח המכוונים. את ההגה מחזיק איתי, שיערו פרוע ומדיף ריח חזק של עזים. במושב לידו יושב מתן, שיערו הדליל קצוץ בתספורת צבאית מהוקצעת, הדיסקית שלו מנצנצת בכל פעם שהם חולפים על פני עמוד תאורה. בארגז מאחור יושב יותם, שיערו ארוך,על שפמו דבוקים קשקשי דג ומקלוני אוזניים, לידו בחושך יושבות עוד שתי דמויות, צלליות אפלות חסרות פנים, מתלחששות.
ברמזור של גינות סחרוף יוחאי נעצר.
יותם: אני מרגיש מוזר!
איתי: אין לזה סיכוי!
מתן: מספיק כבר, תתבגרו!
הרמזור מתחלף לירוק, יוחאי מזנק את תוך הלילה הירושלמי.
חוץ/ לילה/ רחבת הסינמטק בירושלים
יותם, איתי, מתן ושתי הצלליות חסרות הפנים רצים בגשם השוטף.
יותם: קר לי ורטוב
איתי: יש לי פיפי
מתן(מדבר תוך כדי ריצה, הדסקית שלו מנצנצת): קר לי, יש לי פיפי ויש לי את הרמטכ"ל על הראש, אבל אני לא מתבכיין כמו ילדה בחוג בלט!
השלושה נבלעים בתוך הסינמטק משאירים אחריהם שובל של קשקשי דגים, מקלות אוזניים וגללי עזים. המצלמה מטפסת למעלה ואנחנו רואים שלט נאון ובו כתוב "200 מוטלים- יואב קוטנר מספר על פרנק זאפה". ברק פוגע בשלט, ניצוצות, חושך.
פנים/ לילה/ אולם הקולנוע בסינמטק
אנחנו רואים הבזקים מהסרט ומאולם הקולנוע על רקע ה הנעימה G-Spot Tornado.
מבחנות מבעבעות, איתי צוחק, קאובוי מסומם יורה במקלע, מתן רושם משהו בפנקס, יואב קוטנר מסובב עטיפת תקליט של להקת תיסלם מול המצלמה, יותם מחטט באף, שתי נשים בתחתונים בלבד משחקות לעצמן בפטמות, רינגו סטאר משתשל מהתקרה, יותם ממלמל תפילה, רינגו סטאר מנסה לאנוס את נגנית הנבל של התזמורת הסמפונית של ניו יורק, יותם על המיכאלזון במטע האבוקדו, מתן מנשק את הדיסקית, יואב קוטנר מסדר את משקפי השמש על קצה החוטם, איתי רץ בשדה חום בבגדי ספורט מתנשם ומזיע, העין של פרנק זאפה ממלאת את המסך, הוא קורץ, נשמע קול רעם עז ונהיה חושך ושקט.
חוץ/לילה/רחוב ירושלמי
טיפת גשם מתגלשת מעלה, נמתחת, מתנתקת ונופלת על השפם של יותם. יותם מסתתר בין השיחים, רועד. היד של מתן משתיקה אותו, איתי מציץ מהשיחים נשמע קול צעדים מתקרבים.
המצלמה עוברת לצלם מהרחוב. אנחנו רואים את השיח, אנחנו שומעים צעדים, אנחנו רואים דמות מתקרבת. הדמות חולפת ליד השיח, לרגע אחד הפני שלה נמצאים באור ואנחנו רואים פרצוף עם שפם כמו של פרנק זאפה ותווי פנים שמזכירים את זאפה עצמו. הדמות נכנסת חזרה לחושך ונעלמת.
יותם: זה היה הוא, זה היה זאפה!
איתי: זה לא יכול להיות הוא מת מזמן!
מתן: תסתמו את הפה המסריח שלכם! אף מילה, שמעתם אותי!? אסור שאף אחד ישמע על מה שקרה כאן הערב!
יותם: אבל מה קרה כאן הערב?
איתי: כן, באמת, מה קרה כאן הערב?
מתן: הלוואי וידעתי, הלוואי וידעתי.
חוץ/ לילה/ כביש ירושלים תל אביב
יוחאי, רנו אקספרס חבוטה דוהרת במורד שער הגיא, גשם חזק יורד, ברקים ורעמים. בכל פעם שמכה ברק אנחנו רואים שלד חלוד של משוריין מבזיק בתוך החושך.
יותם איתי ומתן ושתי הצלליות חסרות הפנים יושבים בשקט ברכב המרשרש והמשקשק.
יותם: אני פוחד מהשקט
מתן מחפש תחנה ברדיו, נופל על על רשת ג'. ברקע מתנגן השיר "חזקה מהרוח" של גלי עטרי.
מתן: תקשיב לזה, זה נותן לי כוח גם ברגעים הכי קשים.
הרנו אקספרס נעלם אל תוך הלילה השחור כברקע ממשיך להתנגן השיר.
קיסם לניקוי אוזניים מתגלגל על הכביש.
העין של פרנק זאפה ממלאת את המסך וקורצת.
כתוביות.
