חברים - בשורות טובות!
אתם יכולים להסיג את כוחות צה" מקרבת הרצועה, לבטל את מצב הכוננות בגדרה, ולהחזיר לימ"ח את יפה ירקוני. היום התברר שלמרות הכל - אני שפוי לחלוטין. איך אני יודע? מצאתי היום איש יותר משוגע ממני. הא!
היום בבוקר התכנסו במכללת רופין במכמורת כ-300 זואולוג וזואולוגית כדי לדון בעניינים ברומו של עולם (כלשהו) בכנס "החברה הישראלית לזואולוגיה". כמו תמיד, על כוס קפה נמס עלית ורוגלעך, הציגו תלמידי המחקר הנלהבים מרחבי הארץ את עבודותיהם במגוון נושאים כמו (ואני לא ממציא) "שבלולים על מסלולים", "למה השממית הזו מלקקת לעצמה את העין" ו"איום הדורבנים על מטוסי חיל האוויר".
אני הצגתי גם את המצגת שלי (הידועה בשמה המדעי "מערכת טרופית של צמח-כנימה-טפיל על עצים נשירים בהרי יהודה" או בשמה האמיתי "שלוש תעלומות של סתיו") אבל זה החלק השולי. את המחקר שלי אני כבר מכיר. אלא שבתוך הערב הזה של מציצים לעקבים עיטיים ומלטפי זרבוביות של פנגולינים מצאתי את האיש המשוגע באמת.
הדוד החביב הזה חוקר את הדרך בה נמלטות כנימות האפון (יצור ירוק וקטן שחי על צמחים ירוקים וקטנים) מכך שעז תאכל אותם בטעות כשהיא אוכלת את הצמח עליו הן יושבות. הוא חשב שמדובר בנשיפת העז ולשם כך נשף אוויר חם ולח על הכנימות - הן באמת נפלו. אבל לא איש כמוהו יעצור שם - הוא רצה לבדוק שלא רק החום והלחות הם מה שמשפיע על הכנימות ולכן בדק מה יש בנשיפת עז או פרה - לשם כך הוא נשף על הכנימות CO2, ועוד מגוון חומרים שיש בנשימת העז שהופכים אותה לריחנית כל כך. ולבסוף, כדי להיות ממש בטוח שלא מדובר בחומרים אלא רק בטמפרטורה ולחות, עשה האיש את המעשה ההגיוני היחידי - אסף נזלת של פרות.
כן כן, אחי ומשפחתי - אתם חושבים שאני מעורער קלות עקב נטייתי לחפש כתמים שחורים מיניאטוריים על עלים של צמחים - אבל לפחות אני לא מחטט לפרות באף, מוציא להן גוזות ונושף את הגוזות האלה על כנימות!!!! רשמית, באופן שאי אפשר לערער עליו - אני שפוי לחלוטין, על דרך ההשוואה.
עכשיו אני יכול לחזור בשקט אל כנימותי, ולחטט להן באף. אילו רק היה להן אף.
שלום לכולם,
מדובר בכמה הודעות מנהלתיות ושגרתיות. אנא, עקבו אחרי הוראות ופעלו בהתאם:
1.
לאלו מכם שחיים בצרפת וחושבים שחג המולד וכשלים תפקודיים של המעבד המרכזי של קופסאת הפח המרצדת שלכם הם תירוץ להפסקת הכתיבה שלכם, דעו כי אתם טועים ומטעים. לכם אני אומר, קומו, עורו, אוצו, התגודדו וכתבו לנו פוסט חג מולד מסורתי!
הו הו הו!
2.
הבלוג הזה עבר שידרוג והוא עכשיו פועל על מערכת וורדפרס 2.7. עד כמה שזה לא מעניין אף אחד ביקום, יש אנשים שמזמנם הפרטי משביחים את המערכת המשובחת הזו כל הזמן. הם מאפשרים לעוד ועוד מגבבי מילים להשמיע את קולם ללא כל הגבלה. מתן לדוגמא, יכול לספר על כנימות בלי שעורך הביטאון של המחלקה לזואלוגיה יאמר לו "מתן, עזוב אותך, כנימות כבר לא מעניינות אף אחד היום, תן לי בובליל, תן לי נינט, תן לי פורנוגרפיה! אני רוצה דם, אני רוצה זרע, אני רוצה דמעות! אתה שמעת אותי!? דם, זרע ודמעות!##@!".
23.
כאן בצד ימין אתם יכולים לראות את Google Friend conncect שכשמו כן הוא- זהו פיצ'ר חברתי נסיוני של גוגל המאפשר בצורה מחורבנת להחריד להרשם לאתר ולנהל קשרים חברתיים עם כל מני אנשים שלא בא לכם לפגוש. אז תרשמו לאתר. נו.
הקטע הוא שברגע שתרשמו אני אוסיף עוד כל מני קשקושים חברתיים וגם תוכלו לספר על הבלוג המצויין הזה לכל החברים שלכם והם יספרו עליו לחברים שלהם ובא למשפחת בן ארי גואל.
43.
כשהקמנו את הבלוג הזה רצינו להביא איכות מסוימת אשר לא הייתה נגישה לציבור הרחב. ובאמת, ככל שעובר הזמן אנחנו מקבלים יותר ויותר הכרה ציבורית וזה בהחלט נותן לנו את הכח לפעול. תודה אמא.
העניין הוא שלצד התגובות החיוביות לא לכל הגולשים יש את הכלים להתמודד עם כמויות האור ושאר הרוח הפורצות פה מבין המילים. נתקלתי בלא מעט מקרים של גולשים שאיבדו את היכולת לישון או לחלום, הם רועדים במיטותיהם אחוזי פלצות. אלה אנשים שאיבדו עניין בכל מה שקורה בעולם ובחייהם הפרטיים שאינו קשור לבלוג המצוין "אינטרנט כנימות וצרפתים". מדי חמש דקות הם מגיעים מיוזעים את המחשב, נכנסים לבלוג ו… כלום עדיין לא עודכן שום דבר. ריקים ועצובים הם חוזרים אל המיטה, מחבקים את הכרית, מוצאים מפלט בהזיות על הצלחה כלכלית בתחום הנדל"ן.
לכל אותם מוכי ירח מיועד ההסבר הטכני הבא:
אתם יכולים להרשם לעדכוני ה- RSS שלנו. רסס הוא שירות מגניב וגם פשוט לאנשים מגניבים וגם פשוטים.
איך נרשמים? לוחצים על כפתור ה RSS כאן מימין (כן זה הכפתור שכתוב עליו RSS) ומיד יפתח לכם חלון בו אתם יכולים לומר למערכת המצוינת והמגניבה לאיזה קורא RSS הוא צריך לשלוח את העדכון. מי שיש לו קורא RSS בוודאי יידע מה זה, מי שאין לו יאלץ לחדד את מחשבתו לכיוון ולבחור בין מספר אופציות הקיימות בשטח. יש מלא אופציות, בשביל לעשות את זה פשוט אני אמליץ על אחד די מגניב ופשוט לניהול. זהירות זה ממכר כמעט כמו סוכריות ג'לית.
מזה זמן מה שמצטברות באמתחתי הדיגיטלית תמונות רבות, כשרבות מהתמונות הרבות האלו הן תמונות מאקרו של עלים. עכשיו, עם כל הצניעות (ואני די בטוח שאני מחביא קצת צניעות התוך האישיות הרב רבדית שלי) אני חושב שאלו תמונות טובות. טובות ברמה של אשכרה להראות אותן לאחרים.
פניתי לראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה ואמרתי לו "תראה איזה יופי, שילוב של מדע ואמנות, לא עולה לך כסף, למשוך אנשים למחלקה, מה דעתך?" אמר האיש, בתרגום חופשי "אההה….בההההה…..כלומר תראה, זה לא בדיוק….כלומר……". לא התווכחתי, לא התעקשתי. הלכתי לראש המחלקה של מדעי הצמח ואמרתי לו "תראה איזה יופי, שילוב של מדע ואמנות, תמונות של עלים, מדעי הצמח, תעשה אתה את האריתמטיקה, מה דעתך?" אמר לי האיש (במבטא אמריקאי בולט) "יווופי." כלומר כן. כלומר הסכים - בלי להתווכח ולכחכח בגרון.
ובקיצור, כך פתאום ביום חורף קיצי, תלויות תמונות שצילמתי בקומת הכניסה של בניין בריטניה באוניברסיטת תל אביב. האמת, זה ממש מרגש - התמונות האלה מעלות עובש בהארד דיסק שלי כבר כמה וכמה חודשים, ופתאום בהנף רגע של אקטיביות הן מוצגות לעיני כול. אז אם אתם עוברים במקרה באזור מדעי החיים באוניברסיטת תל אביב ויש לכם 30 שניות פנויות - אתם מוזמנים להעיף מבט ולהגיד "הממממ".
יש ימים בהם אדם חש בגלי הים המתנפצים על חלונות נפשו, יש ימים בהם ידיו של אדם חובטות ברסיסי טל זהרוריים ויש ימים, כמו היום, בו אדם אוכל יותר מדי חמין. יש משהו הירואי באכילת חמין- בכל פעם שאדם אוכל חמין הוא מתגרה בכוח המשיכה ומהתל בממדי המרחב והזמן, כמו קריאת תיגר של נערים חסרי מורא אל מול גורלותיהם.
טוב יעשה אדם אם ימנע ממפגשים שכאלה עם גורלו. רבים נוטים להתייחס אל גורל רע כאל גורל מר, אני שראיתי את כוח הכבידה מנצח, שראיתי את קרבי מתנפחים בלהט ואת המרחב מתרוקן ומתכווץ בעוד הזמן עוצר מלכת, אני יודע כי לגורל צבע חום עמוק, הוא מעלה ניחוח כבד ומגרה, טעמו עשיר ומומלח אך עם זאת גנוזה בתוכו מתקתקות מתעתעת.
אל מול גורל כה אכזר, טוב יעשה אדם אם יקצוץ לעצמו קערה של ירקות גינה טריים ויבזוק עליהם שמן זית מכבישה קרה. טוב לו לאדם אם יסתפק בפרי התמר, או בפלחו נוטף העסיס של תפוח הזהב. טוב יעשה אדם אם בעודו נוגס בלפת או בצנון, יפנה אל ייצרו הרע ויאמר לו כאחד הנביאים" "זקן וכסיל אתה, חזק אני ממך, חזק אני מבשרך ועצמותיך! אציל אני משעועיתך ומכופתאותיך! פורה אני מביציך החומות, אדיר אני מכל שכבות הבצל, נאה אני מתפוחי האדמה, מתוק אני מגזריך!!".
- אדם אינו אוכל את החמין, החמין אוכל את האדם..
ויזכור זאת אדם בלכתו, בשנתו, בעמלו ובשבתו ויספר זאת לבניו ערב ערב בשבתם סביב מדורותם.
(פוסט זה כתוב בלשון זכר אך הוא מיועד לארבעת המינים- זכר, נקבה, זכר שחושב שהוא נקבה, נקבה שחושבת שהיא זכר)
