אינטרנט, כנימות וצרפתים

פרק ב' בתוכניתנו "מה לעזאזל נסגר עם עולם הכלכלה":
האם יצא לכם לפתוח את מוסף "מה יקרה ב-2009?" של The Marker. אני ממליץ. לפתוח, להוציא את העמודים האמצעיים ולהשתמש בהם להכנת פיל מאוריגמי, ואז לסגור ולהשליך לפח האשפה הקרוב למקום מגוריכם.
אם עוד פעם אחת אקרא את המשפט "אף אחד לא יכול לחזות במדוייק מה יקרה השנה" או "זו תהיה שנה לא פשוטה" או "אבל במשבר הזה יש גם הזדמנויות" אני חושש שאני אסע למשרדי דה מארקר, ואתקוף אותם עם פיל האוריגמי שלי. כבר במשפט הראשון הראיתם שאין שום צורך במוסף הזה - אם אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה, אז בואו נשאיר את התחזיות הכלכליות בגדר נתון שמסייע לקבלת החלטות ולא נפרסם אותן במוסף גדול (יקר) וכרומואי שלא אומר כלום.

אין צבועים כמו דה מארקר. עמודי הדעות שלהם מפרסמים סוציאליזם זוטא, והמדורים שלהם מדברים חזירות. מחד הם מוחים על ההשתוללות הגדולה של המנהלים היהירים, מצד שני הם מפרסמים כתבת סגידה למיליונר יהודי איראני שמצליח לחיות חיי פאר למרות הכל. מחד הם מאשימים את הספקולנטים שקנו בתים ביצירת המשבר ומאידך הם מפרסמים מדור מרגש על "איך תבחר דירה להשקעה". מחד, הם אומרים שמי שהפילו את הקפיטליזם במשבר הזה הם הקפיטליסטים, ומאידך הפיתרון לדעתם הוא בקיצוץ של הסקטור הציבורי.

האמת, שאני לא כלכלן. אבל נראה לי שהפיתרון צריך להיות בדרך ביניים, שמתמקדת בטווח הארוך. כלומר, כל החלטה כלכלית גדולה (אני לא מדבר על רכישה של "שוגי" או "כריות" אלא החלטות ברמה ממשלתית) צריכה להיבחן לפי כמה קריטריונים: רווח לאנשים המעורבים, תחת המגבלות של: תרומה לחברה ולהקטנת הפערים, ושמירה על הסביבה והטבע. כל פרוייקט ברמת "תעלת הימים" צריך להראות לא איך הוא מרוויח ברבעונים הראשונים לחייו, אלא איך בני האדם וילדיהם מרוויחים ממנו בעשר, עשרים השנים הקרובות. כן, זה בהחלט אומר עוד בירוקרטיה, אי אפשר יהיה להריץ פרוייקטים בלי אישור מתאים. אבל לפחות מישהו יחשוב על מה שהוא עושה.

-סילחי לי גבירתי,אני לא יכול להתאפק מלשאול, מה את עושה כאן רכונה על בירכיך על מידרכת הרחוב עת גשם בחוץ?

-ובכן רק בשביל להשביע סקרנותו של אדון,דע לך כי אבד לי מפתח דלת דירתי,עלי למצואו בכל מחיר.

-איזו צרה! הבטוחה את כי כאן אבד לך,תחת פנס הרחוב?

-כלל וכלל לא,איבדתיהו עת שלפתי מיטפחתי מכיס מעילי המרוט ליבש עיני הלחות לא מגשם שם באותה פינה חשוכה.

-הו גברת הגונה,האבדה לך דעתך? אם תרצי למצא את אשר אבד, מהרי ושובי אל אותה פינה חשוכה.

-מעדיפה אני לחפשו כאן תחת פנס הרחוב שנותן אור נעים,שם באותה פינה חשוכה איני רואה דבר.

-שימעי רק זאת ואולי אוכל להיות לך לעזר,לעיני טובת מראה את וליבי נימלא פתע בחום לא מוכר, מתגורר אני לא הרחק מכאן ממש אחרי פינת הרחוב. איש פשוט וישר אני, איש של כבוד, אזמינך אל ביתי, אתקין לך ארוכת ערב חמה וכוס משקה מהביל. מישכב אציע לך בחדר הסלון, ולמחרת אלווה אותך לאותה פינה,השמש שתיזרח תהה לנו לעזר ועם קצת מזל מלאכת החיפוש תיצלח לנו מאד!

-לא אשה קלת דעת אני ומכאוב כבר ידעתי, אך אור ישר וטוב בעיניך וליבי לי רוטט, אמור לי רק זאת ,אחרי אותה ארוחה חמה ואותו משקה מהביל ,איך נוכל להעביר את הליל?

-הא! יש לי בביתי מכונה של קסם,דרכה נוכל לגלוש לאן שרק נחפוץ, בואי ואזמין אותך לצאת למסע מכושף במרחב האין סופי של הבלוג המצוין אינטרנט,כנימות וצרפתים…..

כמו שיגיד לכם כל בוגר פקולטה לכלכלה ומנהל "כל משבר הוא בעצם הזדמנות". ואני חש שכך הדבר גם לגבי המשבר הכלכלי המתרגש עלינו - המשבר בענף הפיננסים היה ועודו הזדמנות מעולה ללמוד כמה דברים על עצמנו ועל העולם בו אנו חיים וחצי-מתנהלים.
המשבר הזה, הדיונים סביבו, העובדה שגם אנשים שאינם בוגרי הפקולטות לכלכלה ומנהל התחילו לקרוא "The Marker" חשפו כמה מהנימים המעניינים יותר במערכת הכלכלית:

א. אף אחד לא יודע כלום - בעבר, בימים היפים של הגאות, אנשים הניחו את כספם בידי אנשים "מבינים", אנשים ש"יודעים איך לעבוד על המערכת", אנשים שמכירים את כל הפסיקים הקטנים במערכת ויודעים איך לנצל אותם לטובתם ובדרך גם לטובתנו. אבל היום ברור לחלוטין שההחלטה מי מבין ומי לא בעולם הכלכלה היא החלטה בדיעבד - אתה יכול "להבין" היום ומחר התברר שמכרת את כל נכסיך לאיש שעשה מהם אוריגמי ואז השתין עליהם. כל המודלים המתוחכמים של הכלכלה לא מתארים כלום ובטח לא חוזים כלום. התחזית שלי לגבי מועד סיום המיתון טובה כמו של בן ברננקי.
ב. הכל אנשים - בורסות, טייקונים, תעשייות, כל אלה נראו ככלי משחק סטריליים שבמגעים ביניהם נוצר כסף באורח פלאי. אבל כעת מסתבר שבורסה מורכבת מסך האנשים שבה; שטייקון הוא איש שפעם היה לו הרבה כסף, אחר כך המון כסף ועכשיו שוב המון כסף והוא קצת מבוהל ולכן מקבל החלטות של איש מבוהל; שההחלטות לא מתקבלות על סמך מודלים מורכבים של תורת היחסים אלא על סמך פחד, ובושה ואגו.
ג. כולם מרמים - מסתבר, שבעולם שבו המטרה היא שהגדיל למקסימום את המספר הזה, שבקצה הדו"ח הכספי, אנשים מוכנים לעשות הרבה מאוד דברים שאינם בדיוק מופת של טוהר מידות. טוב, זו לא תובנה חדשה מדי, אבל מדהים לראות (עכשיו כשעיתונים כלכליים מסבירים את זה בצורה מפורטת) עד כמה הרמיה, והקריצה הצדדית וההסתרה טבועות באופן אינטגרלי במערכת. "ניירות ערך שמאגדים בתוכם את פריסת החוב של מספר משכנתאות בסיווג גבוה תוך ביטוח כנגד ירידת ערך הנכס"? מכרתם נכסים בסכום שהוא מעל לערכם לאנשים שידעתם שלא יכולים לשלם ועכשיו אתם הופכים את הפער הזה לנייר שאפשר למכור אותו לאנשים שאינם מבינים על מה מדובר ועוד להגיד להם שהם מבוטחים נגד הפסד? בש.ק.ר.
ד. מצבנו לא טוב יותר - אנו הלא חוסכים, הפחדנים, הלא מבינים, המעדיפים לשים את כספנו במשהו שאינו דורש מעורבות שלנו - מצבנו לא טוב יותר. הולך ונחשף מגוון הדברים שקורים לכסף בעולם הזה, ודי בטוח שהכסף שלנו נמצא במצב "ג'לי רוטט" - זז קצת ימינה, זז קצת שמאלה, ובתכל'ס לא משפר את מצבנו. אבל בדבר אחד מצבנו טוב יותר משל אלה שעלו ונפלו - קצת פחות כאב לב ומצד שני (גם אם לא נודה בזה) קצת יותר שמחה, גם אם היא לאיד.

רוב חיי, אני נמצא בתחושה שיכולתי להגיד שהמסלול שבחרתי בחיים הוא הגיוני וטוב נמצאת באתגור מתמיד של הסביבה. של האנשים שמיד אחרי הצבא הולכים ללמוד תואר בכלכלה, במשפטים, של האנשים ש"מסתדרים". ועכשיו? עכשיו יש קצת יותר מקום באזור הזה שנקרא "מחוץ לזרם". אולי להיות אנטומולוג זה קצת יותר טוב, והגיוני ומועיל לעולם, לא פחות מ-נאמר-מנהל כספים.

אוהו ידידיי היקרים, אחי האהובים,
איזה חרא!
הבחירות מתקרבות והפעם הן משעממות מתמיד.
אהוד, ציפי וביבי יוצאים למלחמה- נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה.
ובאינטרנט- המצב גרוע שבעתיים- כל ג'ומס הופך לאובמה עם חשבון טוויטר ועדת מאמינים פיקטיבית בפייסבוק.
איפה בא גד כשצריך אותו?
איפה ויקטור טייר? אותו מסעדן יפואי שהיה מחתים את כל באי המסעדה כתומכי מפלגתו ורץ מדי שנה לבחירות.

אז הנה בתוך החושך המעייף הזה הגיעה יציאה קריאייטיבית לא רעה בכלל ומכיוון לא צפוי.
ואתם יש לכם מזל שאתם מכירים אותי,
ואני מכיר את שמעון שמכיר את כולם,
ככה שאני יכול לפנק אתכם בקישור למה שנראה כיציאה מושקעת של אתר השוואת המחירים זאפ.

לדעתי זו יציאה מבריקה שעוד ידובר בה הרבה.
לחצו כאן!

מישהו חושב אחרת?
שיגיב!