אינטרנט, כנימות וצרפתים

הבלוג נרדם, יש להעירו לאלתר ולאילתור.

מיוחדים הם חייו של הסטודנט לביולוגיה. כמו כל סטודנט, משאת נפשו היא לישון, לאכול, לנוח ואיכשהו לקבל ציונים גבוהים. אבל בעוד סטודנטים אחרים לומדים קורסים בעלי נושאים חביבים כמו "מבוא למקרו-כלכלה", או "המנהיגות בארה"ב בעיתות משבר" (קורס קצר), הסטודנט לביולוגיה צריך לבחור בין עולמות תוכן שונים במקצת.
וכל ההקדמה הזו באה לספר שלקחתי קורס הסמסטר שנקרא "עולם הפטריות". אין בכוונתי להרחיב על החלק הרפואי של הקורס, שעסק במחלות שפטריות גורמות. ראינו שם תמונות שהיו גורמות לפרדי קרוגר ולימור לבנת לתחושת צמרמורת קלה (למי שיש לב חזק, תשלפו ב-Youtube את המילים "Fungus eats man's face" ותראו מה קורה).
מה שכן, החלק שעסק בפטריות בכלל היה אפילו מרתק בחלקים מסויימים שלו. יש עולם שלם של יצורים חיים שכולנו מחמיצים ולא יודעים על קיומם בכלל - ולי לרוע המזל היה מבחן על העולם הזה ממש לפני יומיים. כמה עובדות מעניינות:
* רוב מה שכולנו מכנים "פטריות" הם חלק על-קרקעי של יצורים תת קרקעיים גדולים בהרבה. היצורים התת קרקעיים הם בצורה של קורים ארוכים העוברים בקרקע, ולעתים מוציאים כלפי מעלה את הגוף שאותו אנחנו מכניסים לסלט (מה שמעלה שאלה לגבי צמחוניותם של אנשים שאוכלים שמפיניון בסלט).
* היצור הגדול בעולם והזקן בעולם הוא פטריה (!). מחקר שעשו ביער בארה"ב מצא שבאזור מסויים יש פטריות שמתפרשות לאורך מאות של קילומטרים רבועים והם למעשה פטריה אחת שהתפשטה - מדובר בסה"כ במאות טונות של פטריה שכנראה קיימת כבר 1,500 שנה!
* האדם משתמש בפטריות כדי לייצר (וזו רשימה חלקית): רוטב סויה, תרופות אנטיביוטיות, קוקה קולה, תכשירים נגד גזים משעועית, אבקות כביסה ועוד.
* פטריות חד תאיות שתוקפות צמחים מגדלות איבר שנקרא אפרסוריום - המטרה שלו היא לחדור את דופן הצמח הקשה. לשם כך הפטריה מעלה את הלחץ בתוך האפרסוריום למשהו כמו 70 אטמוספירות (הלחץ בפני הים הוא 1 אטמוספירה, לשם השוואה) ואז משתמשת בלחץ כדי לשלוח מחט שיוצרת חור בתא הצמח. למי שראה את "ארץ קשוחה" - זה בדיוק כלי הנשק של אנטון שיגור…
* ואחרון חביב (שוב לא לבעלי לב חלש): תשלפו בגוגל תמונות את המילים Phallus impudicus.

שיהיה לכם שבוע מלא בכל טוב ונטול פטריות באצבעות של הרגליים,
מתן

מאז הבחירות אני פותח את הבלוג ורואה את המילים של איתי מתנוססות בראשו, מילים קשות. אני רוצה להגיד מילים אחרות:

העצים שניטעו ילבלבו ויניבו פרי.
הילדים ילמדו מילים ראשונות.
השמש, כדור ענק של גזים לוהטים ורוחות קוסמיות, תזרח ותחמם פנים שהתעוררו זה מכבר.
השמים ייפרשו מעלינו כמו שמיכה, אינסופיים וקרובים.

מאחל לנו תקווה.

בוקר טוב ישראל,
את מדינה צרת אופקים, מזוהמת ואלימה.
כמו שחקנית מזדקנת את מנסה להסתיר את כיעורך ואת קמטייך באיפור זול ובמחוות של זוהר שפסו מן העולם. זה מה שבחרת, עוד סיבוב של מרדף סביב זנבך על הבמה והפצעים מהנשיכה הקודמת עדיין לא הגלידו.
סליחה, שחכתי לציין שאת גם עיוורת. לא רואה זקנים קורסים, לא רואה נשמה, לא נותנת כבוד- רואה רק רווח אישי, צבירת הון ומטרה המקדשת את האמצעים.
והכי גרוע - את לא מצחיקה.
חוזרת על הבדיחות שלך עוד פעם ועוד פעם:
עוד פעם צחי הנגבי, חה חה חה
עוד פעם בנימין נתניהו, גיכי גיכי
עוד פעם שס וסחטנות, צחיקי לי צחוק
עוד פעם ברוך מרזל
עוד פעם משמר הגבול
עוד פעם אהוד ברק
עוד פעם טייסינו שבו בשלום לפאב התל אביבי
עוד פעם פלשתינים
עוד פעם ערביי ישראל
עוד פעם רוחמה אברהם-בלילא
עוד פעם שליח אמריקאי במסע דילוגים
עוד פעם מסדרונות הומניטריים
עוד פעם ניתוחים מבריקים בדה מארקר
עוד פעם האחים עופר
עוד פעם פרסומות
עוד פעם פקקים
ואז עוד פקקים
כשחושבים על זה, פקקים הם הלך-המחשבה שלך.
את יודעת שאפשר לפתור את זה עם אופניים ותחבורה ציבורית, אבל את מנסה לפתור את זה עם שאול מופז. והוא, הוא בכלל מארגן את ועדי העובדים של אגד לבוא לאירוע תמיכה בקדימה בגני רסיטל על בורקס וקריסטל (קולה), רגע לפני שהוא הולך לשים פתק בכותל שם הוא יבקש להיות שר הביטחון.

אז שלשום שתלתי גפן בחצר האחורית.
זה ייקח קצת זמן עד שנראה פירות. שמתי הרבה קומפוסט כי האדמה חולית ומעט מלוחה. במידה והיא תצליח להתגבר על הרוחות המצליפות והעצלנות שלי יהיו שם ענבים מתוקים מתוקים.
בוקר טוב ישראל.
זה היה יכול להיות אחרת.
זה תמיד יכול להיות אחרת.

בעוד שבוע הבחירות.
זה נראה כאילו אנחנו צועדים על חבל דק מאוד.
כל מני דמגוגים פאשיטים תופסים תאוצה מתודלקים בשנאה במחיר מציאה.
רק היום! רק היום!
שנאה לערבים, שנאה לימנים, שנאה לשמאלנים, שנאה לרוסים.
ממדי השנאה הזו הרסניים.
רוב האנשים שאני משוחח אתם מדברים על יאוש אבל אני חושב שהם מבועתים מהבבואה של עצמנו כישראלים וכבני אדם, גם כשהם יודעים בכול ליבם שהמראה פשוט משקרת.
מה שאני עושה כשאני לא מרוצה ממה שמשתקף אלי במראה, זה להפסיק לבהות בה ובמקום זה לפתוח את החלון ולהביט החוצה. תמיד יש שם אופק וחופש והזדמנויות.
כולם רוצים שיהיה כאן טוב, אבל איכשהו כבלנו את עצמנו במערכת של חוקים והלכי מחשבה אטומים, מעגליים, חד ממדיים שהולכים ומתהדקים סביב צווארנו.
בכל פעם שאנחנו מרגישים כך, זה יהיה רעיון טוב אם נפסיק לבהות בבואתנו ופשוט נפתח חלון לראות מה חדש.

בבחירות הקרובות אני אצביע לתנועה הירוקה-מימד (ה' בקלפי).
אני אומר את זה לכל מי שאני רואה ומנסה לשכנע אותם לעשות אותו דבר.
התנועה הירוקה- מימד שמעכשיו אני אקרא לה "הירוקה" כדי לחסוך בדיו, מציגה אלטרנטיבה פוליטית מרתקת.
הרב מיכאל מלכיאור מייצג יהדות שונה. יהדות ערכית מאוד ואם זאת מקבלת מאוד. פתוחה לשינויים אך נשענת על יסודות יציבים תוך שהיא הופכת ערכים למציאות דרך עשייה, עשייה ועוד עשייה.

היהדות כפי שמלכיאור מציג אותו לוקחת ערכי יהדות מרכזיים הנובעים מתוך העומד בבסיסה של היהדות. עזרה לחלשים, אחריות לקהילה, חינוך, דרך ארץ, אחריות אישית, הגישה של מימד הופכת אותם לרלוונטיים מתמיד. אם המדינה הזו אי פעם רוצה להיות מדינת היהודים, כזו שעומדת במשימה הנצחית שלנו להפוך לאור לגויים, אם אנחנו כציבור שואפים ללכת לשם- זו צריכה להיות הדרך. רב אורתודוקסי שפועל להפרדת הדת מהמדינה לטובת שני הגופים הוא אדם שחייב להיות בכנסת. חייב.
יחד עם מלכיאור נמצאים אנשים טובים כמו ערן בן ימיני, אלון טל, אירס האן ועוד. כולם פעילי סביבה משכילים מאוד ועתירי ניסיון. שנים של מאבקים וזחילה פתלתלה במסדרונות המאובקים של האטימות הממשלתית הפכו אותם לראויים להוביל את המאבק הגדול מכולם-
המאבק לשמור על העתיד מפני העבר.
בית הנבחרים שלנו מלא באנשים חסרי תועלת. זה נורא כמו שזה נשמע, והכי גרוע זה שהתרגלנו. מועמדי התנועה הירוקה מדברים בשפה שונה משאר ממועמדי שאר המפלגות, הם מדברים מהלב ומדברים על התועלת שתצמח לכולם מחשיבה סביבתית.
הם מדברים באותה הדרך שאני ואתם מדברים כשאנחנו באים לדבר על המקום בו אנו חיים.
מועמדי המפלגות מדברים בשפה שונה- זו השפה שמתארת את המקום בו הם משתמשים.
הם משתמשים בו לצרכי פרנסה, הם משתשים בו לצרכי הקבוצה אותה הם מייצגים, לצרכי הדת אותה הם עובדים, לצרכי האגו שהם מטפחים. כל עוד ההגה יהיה בידיים שלהם, כל עוד ניתן להם לאחוז בהגה הם ימשיכו להשתמש בנו ובמקום הזה לצרכיהם.

הרבה אנשים שאני משוחח איתם מסכימים עם הירוקה במאה אחוז. הם מזדהים עם המטרות ומעריכים את האנשים אבל עושים את הפוליטיקה הקטנה בראש.
הם מנהלים וויכוח פנימי עם טענות כי "זה לא משנה" ו "אין טעם להצביע למפלגה קטנה" והטיעון המשובח "הם ממילא לא עוברים את אחוז החסימה". לנו הישראלים יש את הנטייה לחשוב שכל אחד מאיתנו מנהל את המדינה וכל אחד מאיתנו הוא מהדורת חדשות על שלל פרשניה. כל הרעיון בבחירות דמוקרטיות זה שכל אחד נותן את האמון שלו במפלגה בה הוא מאמין ואיתה הוא מזדהה. בסיום סופרים את הקולות ורואים מה יצא. זה לא ההפך, לא קודם כל מחליטים מה רוצים שתהיה תוצאת הבחירות ואז הולכים להצביע למי שנראה לנו שיקדם את המטרה. כולם מנסים לעקוץ את כולם ובסוף יוצא שכולם מתגרדים באי נוחות.
לרוב הצבעה כזו,זו המחושבת בצורה פוליטית, מתבססת על טענה של אחריות. עד כמה שדעתי משגת הצבעה כזו היא חוסר אחריות ופגיעה באמון. בחירות דמוקרטיות , עד כמה שזה נשמע נאיבי, מתבססות על אמון בלבד. זוהי הפגנה של האמון שנותן הציבור בעצמו על כך שהוא מספיק אחראי ובוגר לנהל את ענייניו בעצמו. הצבעה משיקולים פוליטיים מהווה הפרה של האמון הזה וביטוי לחוסר האמון שלנו בעצמנו גם יחד.
לכן ביום שלישי הקרוב אני הולך להצביע לירוקה, לשים ה' בקלפי, גם אם אני אהיה היחידי שיצביע להם. כי זה מה שאני חושב לנכון וזה מה שאני מרגיש כנכון. ועם אני לא עושה את מה שאני חושב או מרגיש אז מה אני שווה?

טוב נו,
יצא קצת ארוך ומעט מעיק אבל הורדתי את זה מהלב.

ה' בקלפי.
ה' בקלפי.
קל לזכור את זה. פשוט זוכרים
כיפאק!
ה' (בקלפי)