אינטרנט, כנימות וצרפתים

אחרי שבועיים בריביירה של יותם, חזרנו אל המציאות הדוקרנית של הבית. למזלי, שלושה ימים לאחר שגלגלי המטוס חבטו בארץ הקודש זכיתי לראות את לאונרד כהן באיצטדיון רמת גן (תודה אמא). מעבר לכך שזה היה משחק הכדורגל המעניין ביותר שהתרחש באצטדיון המביך הזה בשנים האחרונות, זה היה ריבאונד משובח לחוויית התעופה שלנו.
בבית הצלחתי לשים את ידי על "ספר הכמיהה" שמרכז שירים של לאונרד כהן מהתקופה הבודהיסטית שלו בתרגום של קובי מידן. בספר מצאתי את הקטע הבא שמצליח בדרך כמעט נסית לחבר בין צרפת, לאונרד כהן, שני אחיי ואני :

מדוע אני אוהב את צרפת
הו, צרפת, הענקת את שפתך לילדי, את מאהבייך ופטריותייך לאשתי. שרת את שירי. הסגרת את דודי ודודתי לידי הנאצים. פגשתי את חזות העור של השוטרים בכיכר הבסטיליה. לקחתי כסף מהקומוניסטים. נתתי את גיל העמידה שלי לערים החלביות של הרי לוברון. נמלטתי מכלבי חווה במשעול מחוץ לרוסיו. ידי רועדת על אדמת צרפת. באתי אלייך עם פילוסופיה מוכתמת של קדושה, והפצרת בי להתיישב לריאיון. הו, צרפת, שבה לקחו אותי ברצינות כל כך רבה, שהיה עלי להעריך מחדש את מעמדי. הו, צרפת, כל משיח קטן מודה לך על בדידותו. אני רוצה להיות במקום אחר אבל אני תמיד בצרפת. היי חזקה, היי גרעינית צרפת שלי. פלרטטי עם כל הצדדים, ודברי, דברי, לעולם אל תפסיקי לדבר על איך לחיות בלי אלוהים.

חילזון בצרפת