אינטרנט, כנימות וצרפתים

בעוד שבוע הבחירות.
זה נראה כאילו אנחנו צועדים על חבל דק מאוד.
כל מני דמגוגים פאשיטים תופסים תאוצה מתודלקים בשנאה במחיר מציאה.
רק היום! רק היום!
שנאה לערבים, שנאה לימנים, שנאה לשמאלנים, שנאה לרוסים.
ממדי השנאה הזו הרסניים.
רוב האנשים שאני משוחח אתם מדברים על יאוש אבל אני חושב שהם מבועתים מהבבואה של עצמנו כישראלים וכבני אדם, גם כשהם יודעים בכול ליבם שהמראה פשוט משקרת.
מה שאני עושה כשאני לא מרוצה ממה שמשתקף אלי במראה, זה להפסיק לבהות בה ובמקום זה לפתוח את החלון ולהביט החוצה. תמיד יש שם אופק וחופש והזדמנויות.
כולם רוצים שיהיה כאן טוב, אבל איכשהו כבלנו את עצמנו במערכת של חוקים והלכי מחשבה אטומים, מעגליים, חד ממדיים שהולכים ומתהדקים סביב צווארנו.
בכל פעם שאנחנו מרגישים כך, זה יהיה רעיון טוב אם נפסיק לבהות בבואתנו ופשוט נפתח חלון לראות מה חדש.

בבחירות הקרובות אני אצביע לתנועה הירוקה-מימד (ה' בקלפי).
אני אומר את זה לכל מי שאני רואה ומנסה לשכנע אותם לעשות אותו דבר.
התנועה הירוקה- מימד שמעכשיו אני אקרא לה "הירוקה" כדי לחסוך בדיו, מציגה אלטרנטיבה פוליטית מרתקת.
הרב מיכאל מלכיאור מייצג יהדות שונה. יהדות ערכית מאוד ואם זאת מקבלת מאוד. פתוחה לשינויים אך נשענת על יסודות יציבים תוך שהיא הופכת ערכים למציאות דרך עשייה, עשייה ועוד עשייה.

היהדות כפי שמלכיאור מציג אותו לוקחת ערכי יהדות מרכזיים הנובעים מתוך העומד בבסיסה של היהדות. עזרה לחלשים, אחריות לקהילה, חינוך, דרך ארץ, אחריות אישית, הגישה של מימד הופכת אותם לרלוונטיים מתמיד. אם המדינה הזו אי פעם רוצה להיות מדינת היהודים, כזו שעומדת במשימה הנצחית שלנו להפוך לאור לגויים, אם אנחנו כציבור שואפים ללכת לשם- זו צריכה להיות הדרך. רב אורתודוקסי שפועל להפרדת הדת מהמדינה לטובת שני הגופים הוא אדם שחייב להיות בכנסת. חייב.
יחד עם מלכיאור נמצאים אנשים טובים כמו ערן בן ימיני, אלון טל, אירס האן ועוד. כולם פעילי סביבה משכילים מאוד ועתירי ניסיון. שנים של מאבקים וזחילה פתלתלה במסדרונות המאובקים של האטימות הממשלתית הפכו אותם לראויים להוביל את המאבק הגדול מכולם-
המאבק לשמור על העתיד מפני העבר.
בית הנבחרים שלנו מלא באנשים חסרי תועלת. זה נורא כמו שזה נשמע, והכי גרוע זה שהתרגלנו. מועמדי התנועה הירוקה מדברים בשפה שונה משאר ממועמדי שאר המפלגות, הם מדברים מהלב ומדברים על התועלת שתצמח לכולם מחשיבה סביבתית.
הם מדברים באותה הדרך שאני ואתם מדברים כשאנחנו באים לדבר על המקום בו אנו חיים.
מועמדי המפלגות מדברים בשפה שונה- זו השפה שמתארת את המקום בו הם משתמשים.
הם משתמשים בו לצרכי פרנסה, הם משתשים בו לצרכי הקבוצה אותה הם מייצגים, לצרכי הדת אותה הם עובדים, לצרכי האגו שהם מטפחים. כל עוד ההגה יהיה בידיים שלהם, כל עוד ניתן להם לאחוז בהגה הם ימשיכו להשתמש בנו ובמקום הזה לצרכיהם.

הרבה אנשים שאני משוחח איתם מסכימים עם הירוקה במאה אחוז. הם מזדהים עם המטרות ומעריכים את האנשים אבל עושים את הפוליטיקה הקטנה בראש.
הם מנהלים וויכוח פנימי עם טענות כי "זה לא משנה" ו "אין טעם להצביע למפלגה קטנה" והטיעון המשובח "הם ממילא לא עוברים את אחוז החסימה". לנו הישראלים יש את הנטייה לחשוב שכל אחד מאיתנו מנהל את המדינה וכל אחד מאיתנו הוא מהדורת חדשות על שלל פרשניה. כל הרעיון בבחירות דמוקרטיות זה שכל אחד נותן את האמון שלו במפלגה בה הוא מאמין ואיתה הוא מזדהה. בסיום סופרים את הקולות ורואים מה יצא. זה לא ההפך, לא קודם כל מחליטים מה רוצים שתהיה תוצאת הבחירות ואז הולכים להצביע למי שנראה לנו שיקדם את המטרה. כולם מנסים לעקוץ את כולם ובסוף יוצא שכולם מתגרדים באי נוחות.
לרוב הצבעה כזו,זו המחושבת בצורה פוליטית, מתבססת על טענה של אחריות. עד כמה שדעתי משגת הצבעה כזו היא חוסר אחריות ופגיעה באמון. בחירות דמוקרטיות , עד כמה שזה נשמע נאיבי, מתבססות על אמון בלבד. זוהי הפגנה של האמון שנותן הציבור בעצמו על כך שהוא מספיק אחראי ובוגר לנהל את ענייניו בעצמו. הצבעה משיקולים פוליטיים מהווה הפרה של האמון הזה וביטוי לחוסר האמון שלנו בעצמנו גם יחד.
לכן ביום שלישי הקרוב אני הולך להצביע לירוקה, לשים ה' בקלפי, גם אם אני אהיה היחידי שיצביע להם. כי זה מה שאני חושב לנכון וזה מה שאני מרגיש כנכון. ועם אני לא עושה את מה שאני חושב או מרגיש אז מה אני שווה?

טוב נו,
יצא קצת ארוך ומעט מעיק אבל הורדתי את זה מהלב.

ה' בקלפי.
ה' בקלפי.
קל לזכור את זה. פשוט זוכרים
כיפאק!
ה' (בקלפי)